בשנה הארבעים לצאתם מארץ מצרים ושבועות ספורים לפני פטירתו, פתח משה בשיחזור ארוך של תולדות עם ישראל בנדודיהם במדבר ומכין אותם לקראת הכניסה הקרבה אל הארץ המובטחת.
השיחזור החל בא' בשבט, "בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף, בין פארן ובין תפל, ולבן וחצרות ודי זהב". שמות מקומות אלו מהווים איזכור ברמז למקומות בהם חטאו בני-ישראל במדבר.
הפקודה: לצאת לדרך
"כאשר היינו בהר חורב" מפרט משה, "ציווה אותנו האלוקים לצאת לכיוון ארץ ישראל אשר הוא נשבע לתת לאבותינו.
"בנקודה זו כבר בירך אתכם האלוקים והתרביתם ככוכבי השמים. חשתי כי לא אוכל לנהל לבדי את עניני העם, ולפיכך ביקשתי מכם לברור אנשים חכמים ונבונים שיסייעו לי בהנהגה.
"מאנשים אלו מיניתי שרים הממונים על אלף איש (שרי אלפים), על מאה (שרי מאות) ועל עשרה (שרי עשרות). הזהרתי את השופטים לשפוט בצדק, וכשהם יתקשו בפסיקת הדין הם יביאו את השאלה להכרעתי.
המרגלים
"המשכנו במסע דרך המדבר הגדול והנורא והגענו לקדש ברנע. שם ביקשתם ממני לשלוח מרגלים שיבדקו מהי הדרך הטובה לכבוש את הארץ. הסכמתי לדבריכם, בחרתי איש מכל שבט שנשלחו כמרגלים.
"כשהם שבו הם הביאו עמם מפרות הארץ ואמרו 'טובה הארץ אשר ה' אלוקינו נותן לנו'. אך הם גם דיווחו על בני הענקים ועל הערים המבוצרות הנמצאות שם. 'איננו רוצים לעלות' קראתם, 'אחינו המסו את לבבנו. לא נצליח לכבוש את הארץ'. השבתי לכם: 'אין לכם ממה לחשוש! כפי שהאלוקים נלחם במצרים כך הוא יכניס אתכם אל הארץ המובטחת. הלא ראיתם כי הוא נשא אותנו במדבר כאדם הנושא את בנו!'
"כעונש על דבריכם גזר האלוקים כי איש מן המבוגרים שיצאו מארץ מצרים לא ייכנס לארץ. רק כלב בן יפונה, אחד מן המרגלים שלא הוציא את דיבת הארץ רעה, יזכה להיכנס אליה.
"גם עלי כעס האלוקים וגזר כי לא אכנס לארץ, וכי תלמידי יהושע בן נון יקבל את עול ההנהגה ויכניס את עם ישראל לארצו.
"כששמעתם את העונש החמור התחרטתם על מעשיכם וביקשתם לעלות אל הארץ תיכף ומיד. 'אל תעלו אל הארץ כי האלוקים לא איתכם' הזהרתי אתכם ולשווא. כמה מכם ניסו להילחם ביושבי הארץ ונחלו כשלון חרוץ..
בני אדום, בני מואב, בני עמון – וסוף סוף מלחמה
חלפו 38 שנים. "דרכנו חלפה ליד ארץ אדום, שם יושבים בני עשו. בורא העולם הזהיר אותנו שלא להתגרות בהם. הוא גם הזהיר אותנו שלא להכריז מלחמה על ארץ מואב.
"כשמתו כל בני הדור הבוגר שיצאו ממצרים ציווה עלינו האלוקים להתקדם לכיוון הארץ המובטחת כשהוא אוסר עלינו להכריז מלחמה גם על ארץ עמון.
"לאחר ששלחנו שליחים אל סיחון מלך חשבון והצענו לו לעבור בארצו ואף לרכוש ממנו צידה לדרך ונענינו בשלילה, יצאנו למלחמה וכבשנו את ארצו. כן עשינו גם לארצו של עוג מלך הבשן שיצא להילחם עמנו.
"את ארצותיהם הענקתי לשבט ראובן, שבט גד וחצי שבט המנשה. הם קיבלו זאת בתנאי שהם עצמם יבואו יחד עם אחיהם לכיבוש ארץ כנען ואף יעברו כחלוצים בחזית.
"ליהושע אמרתי: עיניך רואות את כל אשר עשה האלוקים לשני המלכים האלה. כך הוא יעשה לכל המלכים שתפגוש. לא תיראום! כי ה' אלוקיכם הוא הנלחם לכם."